סגל ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.בתיק זה הגישו התובעים, יורשי המנוח אריה סגל ז"ל תביעה לבית משפט השלום בקריות כנגד הנתבעות 1 ו-2 להעביר אליהם את מלוא הזכויות הצבורות בקרן הפנסיה מיטבית על שם המנוח.

2.בדיון המוקדם מיום 20/12/11 ציין בית המשפט כי בעקבות דיון לא פורמאלי בין הצדדים, מסתמא כי הסמכות העניינית לדון בתביעה היא אמנם לבית הדין לעבודה כטענת הנתבעות, וכי נראה כי על התובעים לפנות להגשת תביעה לפנסיית שארים עפ"י תקנון קרן הפנסיה.

לאחר שביהמ"ש עיין בחומר והסביר כי אכן יש מקום להעביר את התיק לביה"ד לעבודה, הודיע ב"כ התובעים כי בנסיבות אלה, ואם זו עמדתו של ביהמ"ש, הוא מסכים להעברת התיק לבית הדין לעבודה והוא מבקש שלא לחייב הוצאות.

3.אי לכך קבע בית המשפט כדלקמן:

"אני מעביר את התיק לבהימ"ש המוסמך שהינו ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה.

הייתי מציע לתובע, בהסכמת הנתבעת, להגיש עפ"י תקנון הקרן דרישה מסודרת לתביעת פנסית שארים ומתן הסכמה בין הצדדים למתן אורכה להגשת כתב הגנה עד לניסיון להסדיר את הדברים מחוץ לכותלי ביהמ"ש.

אין צו להוצאות"

4.בהמשך לכך, הועבר התיק לבית דין זה ולבקשת הצדדים, אשר הודיעוני כי הם מנהלים מו"מ למיצוי המחלוקת מחוץ לכותלי בית הדין, הארכתי את המועד למתן הודעתם של הצדדים, בכל הנוגע לצורך בקיום הליך זה.

5.לציין, רק ביום 15/11/12 הודיעני ב"כ התובעים כי הכספים הגיעו ליעדם בפועל, שעה שבין לבין הוחלפו בקשות ותגובות מטעם הצדדים בכל הנוגע לאופן העברת הסכומים בפועל לידי התובעים, למרות שלא היתה כל מחלוקת בין הצדדים במישור המשפטי, אלא כל שנותר הוא לנקוט בצעדים המתחייבים לצורך שחרור הכספים.

6.משמוצתה המחלוקת נשוא התביעה לגופה, נותרה לדיון שאלת הוצאות ההליך, ועל כן ניתנה החלטתי המורה לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב לעניין הוצאות ההליך, בהיקף שלא יעלה על 3 עמודים.

7.במסגרת סיכומיהם עותרים התובעים לכך שבית הדין יחייב את הנתבעות בהוצאותיהם, לרבות בגין תשלום האגרה לבית המשפט.

לטענתם, המדובר בהתנהלות מוכרת של גופים דוגמת הנתבעת ומדיניות של עיכוב והערמת קשיים על הזכאים במימוש זכויותיהם העומדת בניגוד להוראות הדין.

מוסיפים התובעים וטוענים כי אין יסוד לטענת הנתבעת 1 לפיה היא אינה צד רלוונטי להליך.

לטענתם, כבר ביום 23/1//11 פנה בא כוחם אל הנתבעת 1 בבקשה לקבל את הכספים הצבורים אצלה על שם המנוח, אך פנייתו לא זכתה לכל התייחסות מטעם מי מהנתבעות, עד להגשת התביעה שרק לאחריה הועברו הכספים ליעדם, ובינתיים נגרמו להם הוצאות.

8.מנגד במסגרת סיכומיה עותרת הנתבעת 2 לחיוב התובעים בהוצאותיה.

לטענתה, הכספים שהופקדו לזכות המנוח, הופקדו בקרן הפנסיה מיטבית-עתודות המנוהלת על ידי הנתבעת 2 ועל כן לא היה מקום לפנות במכתב אל הנתבעת 1.

עוד טוענת הנתבעת 2 כי לאחר הדיון המקדמי בבית משפט השלום, היא פעלה בהגינות וכמתחייב מהוראות התקנון החלות עליה בעוד שהתובעים הערימו קשיים החל באי העברת המסמכים הנדרשים לצורך הכרה בזכאותם וכלה בהתעקשות התובעים לקבל את הכספים לחשבון בנק שאינו שלהם, על אף שהובהר לתובעים כי על פי הקבוע בתקנון הקרן ובתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) תשכ"ד-1964, לא ניתן לעשות כן.

אי לכך, לטענת הנתבעת בנסיבות אלו, בהן התובעים הגישו תביעתם ללא שפעלו כמתחייב והתביעה אף הוגשה לערכאה נטולת סמכות, שעה שמנגד הנתבעת פעלה לקיצור ההליכים וכל חטאה הוא בכך שביקשה לפעול בהתאם

להוראות הדין והתקנון, לא רק שאין מקום לפסוק לתובעים הוצאות ההליך אלא שיש לחייבם בהוצאות הנתבעת, עקב הגשת הליך סרק זה.